שם האדם

השפעת שם האדם על אופיו בניגוד למקובל בעולם ששם האדם נועד אך ורק לצורך זיהויו, תורת ישראל מדגישה כי שם האדם משפיע על אופיו, ומסוגל להשפיע אפילו על גורלו. כך לדוגמה מספרת התורה ששרי אשת אברהם אבינו הייתה אמנם עקרה, אבל נפקדה וילדה את יצחק לאחר ששמה הוחלף לשרה. ככתוב: "שָׂרַי אִשְׁתְּךָ, לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי, כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ". ואחר כך נאמר: "וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ, וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן". לאור זאת מציינים חז"ל בתלמוד, כי שינוי השם הוא אחד מארבעת הגורמים המסוגלים לקרוע את גזר דינו של האדם. עוד אומרים חז"ל כי שם האדם משפיע על אופיו, ולכן חשוב מאד לבחור לילד שם טוב שישפיע עליו לטובה. ואכן, בתורה מסופר שלאה אמנו קראה לבנה הרביעי "יהודה" מלשון תודה ל-ה', ככתוב: "הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה'". אולם שם זה השפיע על יהודה במרוצת חייו להודות באמת בעת ניסיון קשה, כאשר הודה לדבריה של תמר ואמר: "צָדְקָה מִמֶּנִּי". וממילא, אדם המבין בעומק סוד השמות, מסוגל לזהות על פי השם את אופיו של אותו אדם. כמסופר בתלמוד שרבי מאיר בעל הנס זיהה נוכל על פי שמו, וכך לא נפל ברשתו. הנה לשון התלמוד: רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי הוו קא אזלי באורחא [היו הולכים בדרך]. רבי מאיר הוה דייק בשמא [היה בודק ומדייק בשמות], רבי יהודה ורבי יוסי לא הוו דייקו בשמא. כי מטו לההוא דוכתא [כאשר הגיעו למקום מסוים], בעו אושפיזא, יהבו להו [ביקשו להתאכסן ונענו בחיוב]. אמרו לו מה שמך? אמר להו: כידור. אמר [רבי מאיר] שמע מינה, אדם רשע הוא. שנאמר: "כי דור תהפוכות המה". רבי יהודה ורבי יוסי אשלימו ליה כיסייהו [הפקידו בידו את ארנקם לפני השבת], רבי מאיר לא אשלים ליה כיסיה. אזל אותביה בי קיבריה דאבוה [הלך והטמין את ארנקו סמוך לקבר אביו של בעל הבית]. אתחזי ליה בחלמיה תא שקיל כיסא דמנח ארישא דההוא גברא [נראה בחלום לבנו ואמר לו בא וטול את הארנק המונח סמוך לראשו]. למחר אמר להו [אמר להם כידור לחכמים] הכי אתחזי לי בחלמאי [כך ראיתי בחלומי]. אמרי ליה חלמא דבי שמשי לית בהו ממשא [אמרו לו חלום של בין השמשות אין בו ממש]. אזל רבי מאיר ונטריה כולי יומא, ואייתיה [הלך רבי מאיר ונעמד סמוך לקבר כל השבת, לשמור שלא יגנב ארנקו, והביאו במוצאי שבת]. למחר אמרו לו הב לן כיסן [תן לנו ארנקנו], אמר להו לא היו דברים מעולם. אמר להו רבי מאיר אמאי לא דייקיתו בשמא [מדוע אינם מדייקים בשמות]? אמרו ליה אמאי לא אמרת לן מר [מדוע לא אמר לנו כבודו שעל פי שמו גנב הוא]? אמר להו אימר דאמרי אנא חששא, אחזוקי מי אמרי [אני רק יכול לחשוש אבל לא להחזיקו בוודאות כגנב]. משכוהו ועיילוהו לחנותא [משכו את כידור במילים והכניסוהו לחנות] חזו טלפחי אשפמיה [ראו עדשים על שפמו], אזלו ויהבו סימנא לדביתהו ושקלוהו לכיסייהו ואייתו [הלכו ונתנו סימן זה לאשתו שאכל עדשים, ושאמר שתחזיר להם ארנקם, וכך עשתה] אזל איהו וקטליה לאיתתיה [הלך הוא והרג את אשתו]". מעשה זה מופיע גם במדרש תנחומא בשינוי מה, ושם תחילת הדברים: "אמרו רבותינו, כשהיה רבי מאיר רואה אדם, היה לומד שמו, ומשמו היה יודע מעשיו". ובדברי המלאך המגיד למרן הבית יוסף בעניין השמות, אמר לו: "ואף אם לאדם רשע יש לו שם של צדיק, אותו השם אינו לחינם [אינו נשאר לא תועלת], לפי שמכל מקום יש לו [לרשע בזכות שמו הטוב] נטייה טובה למידה שאותו השם רומז עליה. מי שנקרא 'אברהם', יהיה נוטה לצד החסד. ומי שנקרא 'יוסף' יהיה או גיבור להתגבר בניסיונות של איסורי עריות [כיוסף שעמד בניסיון אשת פוטיפר], או זן ומפרנס לאחרים [כיוסף שפרנס המונים בשנות הרעב]". וכבר הארכנו בכל זה בספר "הצופן", פרק "שם האדם".* עניין נכבד זה הידוע ביהדות כבסיסי וברור מאד, היה נחשב תמיד בעיני אנשי המדע כעניין מיסטי, ערטילאי לחלוטין, שאין בינו לבין המציאות דבר. שהרי שם אינו אלא אמצעי טכני בלבד המשמש לזיהוי כל אדם ואדם. וממילא, אין ללמוד דבר משמו של האדם על אישיותו. אולם בשנת 2012 ערכו הפסיכיאטר ד"ר גל שובל וצוות חוקרים מאוניברסיטת תל אביב בשיתוף המרכז לבריאות הנפש גהה, מחקר אשר בחן אם קיים קשר בין שם הילד לבין דפוסי התנהגות מסוימים המאפיינים אותו. במסגרת המחקר בחנו החוקרים את שמותיהם של 134 ילדים שטופלו במרכז לבריאות הנפש גהה, במרפאת הקשב של ד"ר איריס מנור, והשוו בינם לקבוצה של ילדים בעלי שמות אחרים, אשר נבחרו באקראי ממאגר מנהל האוכלוסין. המחקר העלה בבירור כי קיים קשר ישיר בין שמות מסוימים לבין מצבים נפשיים ודפוסי התנהגות. וזאת משני היבטים: א. ילדים ששמותיהם מורכבים בדרך כלל מהברה אחת, כמו גל, בר, רן, דין, סובלים בדרך כלל מהפרעת קשב וריכוז, בעוד ילדים ששמותיהם מורכבים משלוש הברות, כמו אוריאל או מיכאל, מיושבים בדעתם ורגועים יותר. שמות הילדים הרגועים ביותר, לפי ממצאי המחקר: דניאל, נועם, שלום, אפרים, אליהו, אברהם ונחום. ב. ילדים ששמותיהם מבטאים פעילות סוערת או מרדנות, כגון ברק, סער, ארי, או נמרוד, התגלו כבעלי הפרעות בריכוז ובקשב. גם השמות עוז, שחר, ושגב, התגלו כשמות קשים. ובבנות: גל, יעל, יובל, מעיין, רוני, מטר, נטלי**, עופר, עדי ונטע. מעניין לציין כי בדיקת מאגר השמות במדינה העלתה כי שמות מסוגם של אלה שהנקראים בהם סובלים מהפרעת קשב וריכוז נפוצים פחות בקרב האוכלוסייה מאשר שמות של ילדים רגועים ומרוכזים. (ניתן אולי להסביר זאת באינטואיציה הפנימית של ההורים, היוצרת הסתייגות משמות קצרים וקשים. וכבר כתב מהרח"ו: "השם אשר קוראים לו אביו ואמו בעת שנימול, הוא נקרא כך למעלה אל נשמת האדם. כי אין הדברים באקראי בעלמא"). יש אמנם שמייחסים הסברים שונים לתופעה זו, כגון שאופי ההורים עובר בתורשה לילדיהם, ואופיים הוא שמשפיע על בחירת השם לילדיהם. אולם על פי היהדות ההסבר פשוט וברור: השם עצמו משפיע על אופיו של הילד ואפילו על גורלו בעתיד. לפיכך חשוב מאד לתת לילד, שם חיובי, בעל משמעות טובה. ולמתעניין נוסיף כי אין שם חיובי יותר משמות אבותינו, גדולי האומה היהודית הצדיקים והישרים.

(**וכבר כתבנו במקום אחר שהשם נטלי מערים קשיים רבים, כשהמצוי ביניהם הוא קשיים הנוגעים לבעיות אכילה, וכן קשיי זוגיות. לפיכך מומלץ לשנות לטליה או לשם אחר. גם לימור, מיטל, מורן, שירן, הם שמו שמקשים בדרך כלל בכמה תחומים, ובעיקר משפיעים על נטייה לעקשנות וגורמים לקשיי זוגיות. אולם יודגש כי אין זה המצב תמיד, ולאחר שהשם כבר ניתן יש לבחון כל מקרה לגופו, כמבואר בספר "הצופן" פרק "שם האדם".)

[נלקח מספר "הצופן" מאת הרב זמיר כהן]